במאמר זה נבחן את הביטויים השכיחים שמשתמשים בהם אנשים שגדלו בעושר, כיצד הם משקפים חוסר קשר עם מציאותו של המעמד הבינוני ומה ניתן ללמוד ממנה. הכוונה למצוא את הפערים בתקשורת בין מעמדות שונים ולהבין את ההשלכות של ביטויים אלו על הקשרים בין אנשים. כשהמילים הללו נזרקות באוויר, יש להן את הכוח לחשוף את העולמות השונים בהם אנשים חיים, ולעיתים אף להציג חוסר הבנה בסיסי לנסיבות הכלכליות שפרטים במעמד הבינוני מתמודדים עימן. כל ביטוי ייחודי, יש לו את הסיפור שלו, ולעיתים הוא נותן פתח לתובנות חדשות על התנהגות אנושית.
המילים שאנחנו שומעים
כששומעים ביטוי כמו "למה לא פשוט לקנות חדש?" אי אפשר שלא להרגיש את התסכול. אנשים שגדלו בעושר פשוט לא מבינים את הכאב שבלהיות במצב כלכלי קשה. בעבורם, רכישת מוצר חדש היא עניין שולי, בעוד שאנשים מהאוכלוסייה הבינונית חייבים לראות כל הוצאה כמשמעותית. לציון נוסף, קשה לדמיין שיחה עם אדם שלא נחשב לאמיד, ובכל זאת הם זורקים לאוויר ביטויים שמגיעים מעולם אחר.
כמה כסף צריך כדי להיות מאושר?
הדברים שמדובר בהם גולשים גם לאיכות חיים. למשל, השאלה המטרידה "למה לא טסים יותר לחו"ל?" מצביעה על אי הבנה בבחירות הכלכליות שמעמד הביניים נאלץ לבצע. המושג טיול לחו"ל הוא לעיתים קרובות בגדר חלום בענה עבור רבים, בעוד שלעיתים קרובות אלו המגיעים מעשירים נוטים לחשוב שזהו דבר בסיסי. המחשבה שטיול יומי הסקי שגרתי באירופה הוא חלק מדרך חיים של הישראלים, אפיינית לבעלי מצבים כלכליים שונים לחלוטין.
הרגשת המנותק
אחד הביטויים שהתגלו במהלך המחקר היה "חינוך ציבורי פשוט לא בא בחשבון". מדהים לגלות, ש-90% מהילדים בארצות הברית לומדים בבתי ספר ציבוריים, אך עבור חלק מהאנשים שגדלו בעושר, זה יכול להיראות כמו חוויה בלתי נתפסת. ההבדלים הללו מראים עד כמה אי ההבנה לגבי הגבלות כלכליות שהורים במעמד הביניים מתמודדים איתן יכולים להפוך לשיח מנותק.
האם כסף באמת קונה אושר?
ביטוי נוסף ששומעים מעת לעת הוא "כסף לא קונה אושר". האישה או הגבר שייפר הנחות הללו הם לרוב אנשים שלא חוו חוסר יציבות כלכלית. בעוד שכמובן, לנשאלים יש את האמת בשיח, לא ניתן להכחיש שכסף יכול להקל על לחצים או להיות מסלול להזדמנויות רבות. האמירה הזו יכולה להעיד לעתים על פספוס תובנות עמוקות לגבי חוויות יומיומית של מעמד הביניים, שם המשמעות הכספית שונה בתכלית.
מזלות שמיועדים למצוא אהבה אמיתית במקום בלתי צפוי
גאווה בחיים המפנקים
אולי אחת התצורות המדאיגות ביותר לשמוע היא "אני פשוט אשלם למישהו שיעשה את זה". שמיעה של הביטוי הזה משנה את הכל. בעבור אלה שהרגישו רגשות קשה לבלות את שעותיהם בפתרון בעיות כמו נזילה או בעיות קטנות בבית. היכולת להעסיק אדם שיעשה דברים כאלה היא עבור רבים החוויה היום יומית. הנושא של תחזוקה עצמית הוא דבר שלעיתים הרווחת בחוגים שמתמודדים עם שיח נפרד.
כמה זה כמה?
הביטוי "זה לא כל כך יקר" טומן בתוכו את כל הפערים הרבים בין מעמדות כלכליים. בעוד שאדם שגדל בעושר לא רואה קושי להוציא 200 שקלים על ארוחת ערב, איש מהאוכלוסייה הבינונית עשוי לראות בזה הוצאה מופרזת. במחקר של אומדני הוצאות, הדינמיקה הזו מתקיימת שוב ושוב, וזה בדיוק המקום שבו צריך להיות זהיר כדי לא להיכנס לשיח אינדיבידואלי שאין לאחרים גישה אליו.
לסיכום הדברים האמיתיים
נראה כי הביטויים שמעידים על חוסר קשר למציאות של המעמד הבינוני משקפים פערים גדולים בין סוגים שונים של חוויות אנושיות. החוויות שלנו לא יכולות להיות אוניברסליות, ומכאן הניסיון להבין נכון זו תכונה חשובה. הצורך לראות את המראות השונים מאפשר לכל אחד מאיתנו להרגיש יותר מחובר לסביבה שאליה הוא שייך. חברותנו צריכה להיות מבוססת על אמפתיה ורצון להבין ואולי אפילו ללמוד מגורמים שונים שלקחו חלק בחיינו.
הניתוח של הפערים בין השימוש בביטויים בעשירים לבין המעמד הבינוני הוא מרתק. זה מאפשר לנו להבין טוב יותר את הדינמיקה החברתית ומה ניתן לעשות כדי לגשר על פערים אלו.