חייתי באוסטרליה במשך שנתיים – הנה מה שהפתיע אותי ביותר לגבי התרבות ה'רגועה

ההחלטה לעבור לאוסטרליה, חצי מהעולם מהחיים שלי בניו יורק, הייתה חוויות בלתי נשכחות ושינו את התפיסות שלי על תרבות 'רגועה'. חוויתי את המתח בין חיים בפס רחב לבין עולם שמדגיש את הרוגע. בשפה של פנים מאוד מופתיעות, אוסטרליה נמצאת בין עקרונות השוויון והחופש, והתרבות המקומית כוללת מסיבות BBQ עם כנות לחיים יומיומיים. איך לא? צדקתה רגיש של התרבות האוסטרלית מציעה התבוננות שונה לעטוף אותנו להגמוניה. מה בעצם קפץ לי לעין? קחו אותי להרפתקה.

פרק ראשון: סגנון חיים אוסטרלי ייחודי

אוסטרליה, ארץ השמש והים, מפורסמת לא רק בנופי הנפלאים שלה אלא גם באורח החיים הייחודי שלה. כשהגעתי לסידני, מצאתי את עצמי מתמודד עם התנהגויות שורשיות ששונות לחלוטין מניו יורק. אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי היה השימוש המתמיד בביטוי "אין דאגות" – ולא, זה לא סתם סלנג. אוסטרלים באמת מתכוונים לזה.

מה זה באמת אומר 'אין דאגות'?

המשמעות האמיתית של הביטוי הזה לא היתה מובנת בהתחלה. חשבתי שזה סתם נימוס, כמו "תודה" או "בבקשה". אבל ככל שהתעמקתי, הבנתי שמדובר בעמקויות של תרבות של אופטימיות. עד כמה שאני זוכר, זה משהו שנוגע גם לעולם הפסיכולוגיה.

החיים באוסטרליה מקנים תחושת שוויון. התופעה הזו מאוד ברורה בשפת היום-יום. אנשים לא מושיטים לבעלות תארים או משרות חברתיות – כולם הם פשוט "חברים". בפעם הראשונה שהייתי בברביקיו, שמעתי מנכ"ל מכובד מדבר עם עובד זוטר באותו המונח. היה נעים לראות את הדינמיקה הזו בפעולה.

פרק שני: תרבות הקפה האוסטרלית

בתור חובבת קפה מושבעת, הכניסה שלי לתוך התרבות הקפה האוסטרלית הייתה חוויה. כבר בשיטוט הראשון שלי במלבורן, הבנתי מדוע זה נחשב לאחת הבירות של הקפה בעולם. בכל קפה תמצא לא רק קפה מצוין אלא גם לפחות הפקת אמנות של עלי קפה.

התחייבות לתהליך

אוסטרלים מעשירים את החוויה הקולינרית הזו ולא עוצרים בלגימת קפה פשוטה. בכל קפה ממתינים יחסי אנשים, והיועצים מיהנו שמגישים לך את הקפה שמספק את כל מה שציפיתם ואף יותר. המהות של סצנות הקפה נשמעה בכל פינה. אפילו הכניסה של מסעדות רשת הייתה קשה, בגלל שבתי הקפה המקומיים כל כך טובים.

פרק שלישי: דינמיקות חברתיות

אוסטרליה שהייתה לי הכבוד להכיר הייתה מסביר פנים ועמוסה באנשים רגועים. זה היה זמן קיץ מלא באירועים, בין אם ברביקיו ובין אם טיולי ים. ללא כל סייגים לכאן ולכאן, תרבות הכנות שלהם נוגעת ללב. במהלך קמפיין חינוכי על ה-"Tall Poppy Syndrome", שהראתה רעדיבות של התפארות, הבנתי שעושים הכל כדי לשמור על ענווה.

הנכנס בינואר

הכלה שלנו והיכולת להסתמך על תופעות כמו 'Tall Poppy Syndrome' מגבירים את יחסי הציבור החברתיים שלנו. מדבריהם וחברויותיהם, אנו יכולים לחולל מציאות של פיתוי לערוך תצפיות על הישגיהם של אחרים במדינה שעלולה להטריד. הכניסה לתוך המעגלים החברתיים נשמרה על ידי רמת הזהירות.

פרק רביעי: ספורט בחיי היומיום

ספורט הוא חיוני וקשור במידת כובד החיים. שיעורי שיעורים והטבלה המפרשה לא משאירים לי ספק בכך. ילדים מחונכים לאהוב ספורט מגיל צעיר. אז בקיץ, אפשר לראות מקומות לחוף ובחוף קסם, כאילו החוקים הפיזיים מתהדרים לא במשקל, אלא בחייהם ליד החופים.

רוגע ולאיפות

העניין הוא, כשאני עוסקת בפעילות גופנית, לפעמים זה מתפצל לשקולות כאלו – קיץ – ללא דאגות. חוויות היו נתפסות, ודיאטה, שלא כמו בניו יורק, אינה נ רחוט באחריות ולא כרוכה תמיד במתח. ההנאה מהחיים מגיעה מאותו ערך אמיתי להרגיש סברו.

רוברט קיוסאקי אומר שההרגלים האלה משאירים אותנו לכודים במרוץ העכברים

פרק חמישי: הדרך החדשה לחיות

לאחר שנתיים של חיים באוסטרליה, הגעתי למסקנה שעל אף השפעת המוסדות האמריקאים, אנשים באמת חיים את החיים בצורה רגועה ובעיקר מתמקדים באיכות החיים, לא רק בהצלחות הרגשיות שאספנו.

שינוי האווירה

השינוי ההתנהגותי שלי היה משמעותי. הבנתי שאני יכולה להשיג שיפור חיים מבלי לשאול את עצמי על הטרדה או היכולת שלי להתמודד עם בעיות או אתרים נוספים. רמת ההתמקדות בחיים יומיומיים חייבת להיות על המעטפת החוצה.

עם כל המחשבות שהיו לי במשך השנתיים האחרונות, אני לא יכולה שלא להרגיש חיבה לאוסטרליה. חיי בישראל יהיו שונים לחלוטין, ואני מעניקה את כל התודה על ההתרשמות מאלו שאני מכירה.