בעידן שבו נדמה שהאדיבות והנימוס חייבים להיות קשורים בהכרח למילה "סליחה", רבים מאיתנו מוצאים את עצמם מתנצלים יותר מידי. זה קורה כאשר מישהו נוגע בנו בטעות ברחוב, או כאשר אנחנו מרגישים רע על כך שאנחנו עוזבים מפגש מוקדם, כי אנחנו פשוט עייפים מדי. במהלך השנים, שמתי לב שהצורך שלי להתנצל על כל דבר מדגיש חולשה וחוסר ביטחון. לכן, החלטתי לשנות את הגישה שלי ולפסק מלהתנצל על דברים שלא דורשים סליחה. השינוי הזה לא רק שמר על כבודי עצמי, אלא גם הביא לכבוד משופץ מצידם של אחרים. פירטתי את שמונה הדברים שהפסקתי להתנצל עליהם, והשפעתם על חיי.
להפסיק להתנצל על הבחירות האישיות שלי
הבחירות שאנו עושים בחיים הן ייחודיות לכל אחד מאיתנו. בזמנים קודמים, הייתי מתנצל על כך שאני עובד בעסק עצמאי או על כך שאני פועל בדרכים שאחרים לא היו בוחרים. תמיד ניסיתי להצטדק ולהסביר את עצמי, כמעט כמו זו הייתה עבירה. היום, כשהשיחה פונה לנושאים הללו, אני פשוט מציין את העובדות: "אני מנהל עסק שלי ואני מאוד אוהב את זה". כאשר הפסקתי להתנצל והתחלתי לקבל את הבחירות שלי בצורה החלטית, במיוחד אנשים שאותם בקשר כלשהו החלו לכבד אותי יותר. הם אולי לא מסכימים עם כל מה שאני בוחר, אך הם מכבדים אותי על כך שאני עוקב אחרי מה שטוב לי.
הכוח של עמידה על דעות
אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא לעמוד על דעתך כאשר אתה יודע שאין זה מתאים לאחרים. למדתי לצאת מהמקום שבו אני מרגיש צורך להתנצל על כך שאני לא מסכים עם מישהו. אם מישהו שואל את דעתי על נושא מסוים, אני משיב בכנות ואני לא מרגיש צורך להתנצל אחר כך על כך שדעתם שונה. זה מקנה לי ביטחון עצמי ועוזר לי לבנות מערכות קשרים בריאות.
לומר "לא" מבלי להרגיש אשמה
היכולת לומר "לא" היא אחת המיומנויות החשובות ביותר שאנחנו יכולים לפתח. אך כאשר אנחנו עושים זאת ומוסיפים סליחה, זה יכול ליצור את התחושה שה"לא" שלנו לא באמת ישים. למדתי להבהיר את הקווים שלי: "לא, אני לא יכול לעזור עם זה עכשיו כי אני עסוק". זה עולם אחר. תחושת הכבוד שלי גדלה והעתיד שלי נראה יותר בהיר.
הגבולות שלנו חשובים
למדתי שעלי לשמור על גבולות ברורים כדי להשיג איזון בחיים. עסקתי בתחומים שונים בשעות לא שגרתיות, וזה הביא אותי לחוש חולי ולחץ. עכשיו, אני קובע גבולות ברורים לגבי זמני עבודה ואני לא מתנצל על כך. כשאני פונה למישהו ומבקש לא להפריע לי בזמן שאני עובד אני מרגיש נח. זה נתן לי את הכוח לא רק לשרוד אלא גם לשגשג.
לחגוג את ההצלחות שלי
אחד היתרונות של להפסיק להתנצל הוא היכולת לחגוג את ההצלחות שלנו. כאשר העסק שלי התחיל להצליח, התחלתי להרגיש לא נעים על כך שיש לי הצלחה. במקום להפגין גאווה ולהביע את ההכרה שלי על העבודה הקשה שלי, הייתי אומר “הכל בסדר”. היום, כששואלים אותי על העסק שלי, אני מתגאה בהצלחות שלי ושומר על גישה חיובית. זה גורם לאנשים סביבי להיות מרוצים ומעודדים אותי עוד יותר.
להיות אני במצבים חברתיים
החיים החברתיים שלי תמיד היו הנאה אבל גם לוחצים. הייתי מתנצל כאשר הייתי עוזב מסיבה מוקדם או לא משתתף במה שלכולם היה נראה משעשע. באמצעות שמירה על כנות, אני פשוט מודיע לחברים "אני צריך לנוח, נתראה בקרוב". בעולם שלנו, כל אחד זקוק למקום שלו לרענן את דעתו ולא צריך להתנצל על כך.
התנהגויות של אנשים שמרגישים חרדים בלילה, על פי פסיכולוגיה
לכבד את הדעות שלי
השיחה על דעות שונות והצגת הדעות שלי בגרמה לי במקביל לחוש צורך להתנצל. כשחברים שאלו אותי מה אני חושב על נושא מסוים, הייתי מתנצל על כך שלא הסכמתי. אז הבנתי שזו לא התנהגות שמוכיחה כבוד; צריך להרגיש בנוח עם הדעות שלי. כיום, אני אומר את דעותי ישר ולגופו של עניין.
לשמור על סגנון אישי ואמונה עצמית
אופן ההתלבשות והסגנון שלי הוא משהו שאני פותחת אותי בו. עד לפני כמה שנים, הייתי מפחדת ללבוש בגדים נוחים ומשוחררים מאחר ובתחומים מקצועיים עשויים להיחשב לא מתאימים. כיום, אני מרגישה בטוחה יותר לסגנן את עצמי בסגנון שלי, ואם אני בוחרת ללבוש גופייה או ג'ינס, אני לא מתנצלת על זה. היחס שלי לשמרנות לא רק עוזר לי להרגיש טוב, אלא גם לגידול כבוד הדדי.
לשים את עצמי בראש סדר העדיפויות
אוקי, בואו נדבר על נושא שבעצם בתקופה האחרונה לא מקבל מספיק פרופורציה – הדאגה לעצמי. לעיתים קרובות אנחנו מתחילים להרגיש אשם אם אנחנו מקדישים זמן לעצמנו – בין אם זה לקריאה, להשקיע בזמן עם עצמנו או פשוט לנוח. הבנתי שיש לי צורך לחמש את עצמנו בעקבות האתגרים של החיים. כעת, אני לא מתנצלת על כך שאני נדרשת לזמן אישי. אני משקיעה יותר בעצמי ונהנית מהיתרונות שיש בזה.
לבסס את הכבוד העצמי
צריך להזכיר שרבים מאיתנו הופכים ליותר מידים מין עצמם, במיוחד עבור אלו מאתנו הנמצאים במעגל שאוהב לדאוג לאחרים. כאשר אנחנו מתנצלים על דברים שאינם באמת לא בסדר, אנחנו מזניחים את הכבוד העצמי שלנו. הצעד הראשון הוא להבין מה ייחודי לנו וכיצד לקבוע גבולות. כולנו נעים בין הריבוי להוכיח את עצמנו לבין השמירה על האמינות שלנו.
ההבנה שהאדיבות והנימוס חייבים להיות על פי תחושתנו האישית ולא על פי ציפיות החברה היא ממש מהפכנית! אני מסכים שחשוב לכבד את עצמנו, וכך גם אחרים יכבדו אותנו יותר.
איך אפשר לעודד אנשים להבין שאנחנו עוזבים מפגש מוקדם בגלל עייפות בלי להרגיש צורך להתנצל? אולי כדאי לשתף טיפים על תיאום ציפיות מראש!
הגישה שלך להפסקת ההתנצלות היא מצוינת! זה קורה כאשר מישהו נוגע בנו בטעות, ולא תמיד זה מצריך סליחה – זה חשוב לשים לב לכבוד העצמי שלנו.
מעניין מאוד! האם אפשר להוסיף דוגמאות ספציפיות למקרים שבהם לא להתנצל באמת עזר לך בשיחות עם אחרים? זה יכול להמחיש את הנקודה שלך עוד יותר.
הנימוק שלך לגבי אדיבות ונימוס הוא מחכים ומדויק. חשוב להרגיש נוחות וביטחון ללא תלות בהתנצלות וללמוד לכבד את עצמנו.
לא ניתן להמעיט בחשיבות של הפסקת ההתנצלות על דברים שלא צריך. השינוי הזה בהחלט יכול לשפר את הדינמיקה עם אנשים סביבנו!
מדהים לראות איך אנשים מוצאים את עצמם חופשיים יותר כשהם מפסיקים להתנצל על דברים שאין צורך בהם. זה שינוי משמעותי שבאמת יכול לשפר את היחסים בינינו!
נכון מאוד! זה מדהים איך הפסקת להתנצל על דברים קטנים כמו נגיעה בטעות יכולה לשנות את הדרך שבה אנשים רואים אותנו. זה באמת מעודד לאמץ גישה יותר בטוחה ובטוחה בעצמנו!
היכולת להפסיק להתנצל על עזיבת מפגש מוקדם היא צעד חשוב לעבר כיבוד עצמי. זה משקף את ההבנה שאנחנו לא חייבים להסביר את עצמנו, במיוחד כשאנחנו פשוט עייפים.
כיצד הצלחת להפסיק להתנצל על עזיבת מפגש מוקדם? זה מעניין לדעת אם יש טכניקות שדרכן ניתן להרגיש פחות אשמים כאשר אנחנו זקוקים להתרחקות.
המחשבה על עצירה מלהתנצל על דברים שוליים היא שחרור אמיתי! חשוב להבין שהכבוד שמקבלים מתחיל בביטחון עצמי והכרה בערך שלנו.