אם גדלת בשנות ה-70, שבעה דברים מהעבר הללו יחזירו לך חיוך

שנות ה-70 היו תקופה מלאה בצבעים, חופש ושעשועים שלא יחזרו על עצמם. העולם נראה קצת יותר פשוט, והילדים שיחקו בחוץ, נהנו מציורי קריקטורה בבוקר שבת, ורגדו בגילויים המוזיקליים שנשמעו מכל פינה. החיים היו מלאים בנוסטלגיה, וכל מקדש לזיכרונות היה תיבת אוצרות של חוויות, קשרים וחוויות משותפות. לא משנה באיזה תחום מדובר – מאיכויות החיים ועד לזיכרונות ילדות – תמיד יש מקום לחזור על פיסות מהעבר, ולא רק כדי להתרפק עליהם, אלא גם כדי ללמוד מהם על עצמנו כיום.

שבעה דברים ששיחקו תפקיד מרכזי בחיים שלנו בשנות ה-70 יטפחו חיוך על פניכם ויכניסו אתכם לרוח התקופה. בין אם מדובר בהתלהבות על המוזיקה, משחקים בחוץ, או סוכריות ששמרו עלינו מאושרים כמו סוכריות שוקולד ואפילו קרמבו, כל אלמנט מייצג משהו מיוחד מהילדות שלנו. בלי להכביר במילים, בואו נצא לדרך ונחווה שוב את המורשת המגוון הזו.

הכיף של קריקטורות בבוקר שבת

כולנו זוכרים את הרגש שהתעורר בנו כשקמנו בבוקר שבת לאור השמש שזרח מחלון הבית. היינו זורקים את עצמנו מהמיטה, רוכשים את הקעריות של ממתק תפוח ומחכים בציפייה להתפשט במבט חצי עייף מול הטלוויזיה. שוקולד חופשי ממלא אותנו באנרגיה, ובזמן הזה לא עמדו בפנינו המכשולים והדאגות של העולם המבוגר.

נוסטלגיה של הזמנים הטובים

כמה זמן בילינו מול המסך, כשהדמויות האהובות שלנו קיבלו חיים? בין אם זה היה אגזוז או במבה, אנו לא יכלנו להתאפק מהעלילות ההומוריסטיות שהחיינו. קריקטורות כמו "סקובי-דו", או "החברים של סופרמן", היו חלק מה"גידול" שלנו כשבכל יום שבת חיכינו לתוכניות האהובות עלינו. אם נעמוד כאן ונחשוב על כך, רעיונות פשוטים היו חלק מהחיים שלנו, ומזכירים לחיים את הפשטות שכולם יכולים לרטוט לגביה.

הכיף לשחק בחוץ עד שעה מאוחרת

שעות ערב טיפוסיות בשנות ה-70 פשוט לא יכלו להיות משוחזרות היום. אחרי הארוחה, נמרוץ החוצה כדי לשחק במשחקים כמו "תפוס את הדגל" או "בעיטה בקופסה". זכור שהעולם היה המשחק שלנו, והכל התרחש בטבע הפתוח. בלי טלפונים או מסכים, רק אנחנו, חברים שלנו, ודמיון בלתי נגמר.

זיכרונות של בניית מבצרים

מגוון החוויות מהילדות נמשך בעמל רב, ששיאו היה במבצרים שלנו, עשויים מקופסאות קרטון. שעות של יצירה והנאה רדפו אותנו. מהשתעשעויות לגמרי מהחוקים של האדמה עד לחוויות של סיפור סביב מדורה, היינו מסוגלים ל יוצאני גיבורי על אמיתיים. עולמות דמיון שגודלו יחד, חברויות נבנו, והזכרונות הפכו למוצקים.

קסם התקליטים

מאחורי כל תקליט עמד קסם שליווה אותנו דרך השירים והצלילים. בלי סטרימינג, בלי פלייליסטים, כל תקליט החזיק חוויה שלמה. באותו רגע שהנחנו את התקליט על הפטפון, הקשבנו לכל שיר בדיוק כמו שהאמן ייכנס אליו.

היסטוריה מוזיקלית שלנו

הנוסטלגיה מביאה אותי לרגע הראשון שלי כששמעתי את הדיסק הראשון של מילקי. הקול של התקליט מתפשט וממלא אותי באנרגיה, ושיר אחד מתמזג באוזנינו כמו קסם. והתקליטים לא היו רק מוזיקה; הן היו יצירות אמנות, עם כיסויים שניתן להסתכל עליהם כמו על תמונות תועלאות.

אם אתה נהנה מהפעילויות הללו, אתה חכם יותר מגילך

החוויה של קולנוע המושכר

ימי הקולנוע בשנות ה-70 היו שונים לחלוטין ממה שיש היום. מי לא זוכר את הערב ואז את ההגעה שלנו עם כריות ובדים לתוך הרכב? הדרך מהבית לקולנוע שעוברת בדרך כלל מאוד רומנטית, היו בה התרגשות והכנה לקראת הסרטים. התכנון של לעשות פופקורן, קולה וחטיפים לפני שהסרט יתחיל, היה מרכזי בחיוניות של ערבים כאלו.

הכיף של לילה קיץ תחת כוכבים

כאשר הכוכבים האירה את השמיים, ושמע הקולות מהרדיו של הרכב התחיל לשולל את החוויה שלנו, זה היה הפך לסרט אמיתי. דגמים מתוך זכרונות, עם סטים קשים להוציא מהפנים, התלבושות המתאימות וההתרגשות של הבלעדיות.”

הראשית של המשחקים האלקטרוניים

בתחילת הופעתם של המשחקים כמו פונג, כולם עסקו רק בזורם של הכדור. תקופה נוספת לחיים שהתחילה את מה שאנחנו מכירים כיום כעשור של משחקים, כמו שוקולד פרה. כל בריחה או חווית משחק לשחק משחקים הסבירו לנו איך תעשיית המשחקים גדלה.

המסלול לפיתוח משחקים מודרניים

כיצד גדלה התעשייה הזו מהזמנים הפשוטים? בכל פעם שאני מתבוננת בטכנולוגיה החדשה, אני יכולה לחייך ולזכור את המשחקים שהתחילו אותנו בתור גיימרים אמיתיים. זו הייתה ההתחלה של עידן חדש; מצאתי עצמי בקלות נתקלת על הירואיות של תקליטים ונפילה על הרמקול, וזה הראה לי איך הכל מתחיל.

שיתוף שמחת המיקס-טייפים

שנות ה-70 היו תקופה של יצירת מיטב הכימיה המוסיקלית. כל מיקס-טייפ שנעשה, היה בעבודת יד עם שירים שהיוו את המאפיינים שלנו.

מרגעים של תחושות נוער

זמן שספג אותנו על שליחות שלנו, שלל חברים, והכנת מיקס-טייפים לאנשים אהובים עלינו. מתנה אמיתית שספרה סיפור על כל מה שעברנו יחד. כל שיר, כמו תפוזינה, היה ממלא באנרגיה רגשית והכי משמעותית. אפשר לומר שמנגינות הפכו לבליטות של הזיכרונות שאספנו מאז שאנחנו מקשיבים להם.