דרכים שבהן הורים עם כוונה טובה דוחפים בטעות את הילדים המבוגרים שלהם רחוק מהם

הורות אינה מגיעה עם קו סיום. אתם משקיעים שנים רבות בטיפוח, גידול והדרכת הילדים שלכם, רק כדי לגלות שכאשר הם מתבגרים, יש סט חוקים חדשים שלא נכתבו. רבים מאיתנו רוצים להישאר קרובים לילדים המבוגרים – כך גם אני – אבל לעיתים אנו דוחפים אותם רחוק יותר במקום לחזק את הקשרים המשפחתיים. חוויתי את זה יותר פעמים ממה שאני רוצה להודות, לא רק במשפחתי אלא גם בשיחות רבות עם חברים שה navigated את השטח המורכב הזה. אם זה נשמע לכם מוכר, אל תדאגו. אף אחד לא מצליח כל הזמן, במיוחד כאשר מעורבים רגשות והיסטוריה של עשרות שנים. אבל מודעות היא הצעד הראשון לשינוי. להלן שבע טעויות נפוצות שהורים עם כוונות טובות עושים, יחד עם מחשבות כיצד להימנע מהן. גם אני למדו בכל יום משהו חדש על דינמיקות משפחתיות – לעיתים קרובות מהילדים והנכדים שלי. בואו נתחיל.

החמרות גבולות

האם אי פעם קפצתם לבית של הילד המבוגר שלכם בלי הודעה מוקדמת, חיפשתם במקרר או "שאלתם" את הדברים שלהם מבלי לבקש רשות? קל להניח שכאשר אתם ההורים, גבולות מסוימים אינם חלים עליכם. אחרי הכל, לא השקעתם עשורים בניקוי אף ובלמסור כספים? הבעיה היא שגבולות חיוניים לכל מערכת יחסים בריאה, במיוחד כאשר מדובר במבוגרים שרוצים להרגיש מכובדים ועצמאיים. כאשר אתם מאפשרים לעצמכם לפרוץ לחיים שלהם – פיזית או רגשית – ללא רשות, אתם שולחים את המסר שהמרחב האישי שלהם אינו חשוב. כתוצאה מכך, הם עשויים להתרחק כדי לשמור על האוטונומיה שהם עובדים קשה לשמר.

פיקוח על המצב

כיצד למצוא את הנקודה המתוקה? שקול להפוך את הסיטואציה. אם הילד המבוגר שלכם היה מגיע לביתכם בשש בבוקר, מצפה להיכנס כאילו שהם מחזיקים את המקום, האם הייתם מעריכים את זה? כנראה שלא. לכן בכל פעם שאתם מרגישים את הדחף ההורי "לקפוץ פנימה", תנו להם טלפון קטן קודם. שאלו אם זה זמן טוב לשוחח או לבקר, וכבדו את זה אם הם אומרים לא. שינוי קטן זה יכול לעשות עולם של הבדל כיצד הם מרגישים מוחזקים ומוערכים.

החלפת עצות לא רצויות

אני לא יכולה לספר לכם כמה פעמים תפסתי את עצמי קופצת עם "אתה צריך…" או "אם הייתי במקומך…" לפני שהבן או הבת שלי אפילו מסיימים להסביר את המצב שלהם. מוכר? גם אם הלב שלנו במקום הנכון, שקילה של עצות בלתי רצויות לעיתים קרובות נראית כמתנשאת – כאילו איננו סומכים עליהם למצוא את הפתרון בעצמם. אחת הדברים הקשים ביותר בהורות למבוגרים הוא להתנגד לדחף "לתקן" את חייהם. חווינו מספיק דברים כדי לזהות כמה מהמכשולים, ולכן זה מרגיש טבעי לחלוק את החוכמה שלנו. אבל נבין: אף אחד לא אוהב שיגידו לו מה לעשות כאשר הם לא ביקשו עזרה, במיוחד לאחר שהקימו קריירות, מערכות יחסים ובתים משלהם.

חיפוש כיווני עזרה

אז מה החלופה? במקום להיכנס להרצאה, נסו לשאול שאלה פשוטה כמו, "אתם מחפשים עצה, או שאתם פשוט צריכים להתבטא?" גישה זו מכבדת את האוטונומיה שלהם עדיין פתוחה לעזרה אמיתית. זכרו, עצה שניתנת מרצון יש לה סיכוי הרבה יותר טוב להתקבל.

הפחתת חשיבות הבחירות שלהם

רבים מההורים מחזיקים במפה נפשית של איך הם רוצים שהחיים של ילדיהם יתפתחו: עבודה יציבה, פרטנר מהימן, אולי בית בשכונה טובה. אבל הנה הטוויסט – ילדים מבוגרים לעיתים קרובות בוחרים בדרכים שונות, ובימינו, דרכים אלה עשויות להיראות לא קונבנציונליות. חלק בוחרים קריירות במקומות מרוחקים, אחרים מקבלים חיים מרוחקים, ורבים מחליטים שלנשוא או לקניית בית זה לא בתוכניות המיידיות שלהם. אם כל שיחה מתחילה בביקורת פשוטה – "מתי תקבל עבודה אמיתית?" או "האם הגיע הזמן לתת לי נכדים?" – זה שוחק את הגוף שלהם. עם הזמן, הם עשויים לשתף פחות אודות חייהם כי הם מצפים הרצאה או חוסר הסכמה. כך נוצרת התמרחקות רגשית.

כבוד לבחירותיהם

כדי לחזק את הקשרים, זה חיוני שמבוגרים ירגישו שהם יכולים להיות עצמם ולשתף את המסלול שלהם בלעדי הפחד מביקורת. כבוד לבחירותיהם וליוזמותיהם יוביל לחיזוק הקשרים.

החזקת כרטיס "אני מבוגר, אז אני יודע הכי טוב"

מרק טוויין קבע פעם, "כשאני הייתי ילד בן ארבע עשרה, אבי היה כל כך בור שלא יכולתי לסבול את נוכחותו. אבל כשהגעתי לגיל עשרים ואחד, הייתי מופתע כמה הוא למד." יש כאן קצת הומור, אבל גם תזכורת שהפער הבין-דור יכול לצמצם או להתרחב בהתאם לאופן שבו אנו משתמשים בגילנו ובניסיוננו. נכון, חווינו יותר מהן. נכון, ראינו טרנדים בולטים נוסטלגיים. אך גישה של התעלמות על מחקרים ואנליזות חדשות קטנה עלולה להזיק לקשרים חשובים. יש מצבים שבהם הניסיון שלנו באמת עוזר, אבל לחזור על הניסיון שלנו כל הזמן יכול ליצור תחושת ניכור אצל הצעירים.

מבוססות על חוויות

למידה היא רחוב דו-כיווני, במיוחד בעולם המשתנה במהירות. הישארו פתוחים למחשבות ושיעורים שהילדים שלכם יכולים ללמד אתכם. זה גם מגביר את הכבוד ההדדי.

השגת הכרה ביקורתית על פני אמפתיה

משוב חיובי בונה הוא אמנות עדינה. ההבדל בין ביקורת למשוב בונה טמון לעיתים באמפתיה. אם כל מה שהילד שלכם שומע זה, "אתם צריכים לעשות את זה אחרת," או "טעיתם שוב," הם עשויים להתחיל להאמין שאתם רואים בהם רק את הפגמים. אתם עשויים להיות ההורים הכי אוהבים בעולם, אבל אם אתם מתעלמים מהאמפתיה, במיוחד כאשר הם עוברים תקופות קשות, זה עשוי להרחיק אותם. גם כאשר הם מבוגרים, עדיין יש להם צורך להרגיש בטוחים לשתף אתכם, לא משנה אם מדובר במערכת יחסים כושלת או חסם קריירה. אם התגובה המיידית שלכם היא שיפוט או שליליות, הם ימצאו מישהו אחר להישען עליו.

הקשבה פעילה

כיצד ניתן להראות אמפתיה במקום להעביר ביקורת בלתי פוסקת? לפעמים זה פשוט כמו לומר, "מצטער שאתם עוברים את זה," או "זה נשמע קשה. רוצים לדבר על זה?" עקרון הקשבה פעילה והעברת רגש חשובים יותר ממה שאתם מאמינים. גם כמו שהעולם מתחדש, כאשר יחסים בריאים נבנים על הקשבה ותמיכה.

החזקת טעויות עבר כמו מזכרות

כן, אולי הם עשו כמה בחירות מעוררות שאלות בעשורים החולפים. אולי הם הפסיקו ללמוד באוניברסיטה, צברו חובות אשראי או חוו קשר קשה שהסתיים באכזבה. כל אותם אי אלו יכולים לגרום לכם להרגיש שיפוטים על שגיאות העבר. חשוב לא למשוך את הכישלונות הללו לגידול המשפחה בנוכחות.

בנו מחדש את החיבור

אם אתם באמת מעוניינים בקשר בריא ותומך, תנו לעבר להישאר בעבר – אלא אם הם מזמינים אתכם לשוב אליו לסיבה קונסטרוקטיבית. הדרך לתת מקום לחיים שלהם להיבנות על יסודות חיוביים היא על ידי אמפתיה. זיכרו שאף אחד לא אוהב להרגיש ששופט וכל תיקון שימשוק את הרגשת הכישלון שלהם.

מזלות שמיועדים למצוא אהבה אמיתית במקום בלתי צפוי

ציפיה לחיים שלהם להסתובב סביבכם

לבסוף, נדבר על המיינדסט של "ליפול על הכול בשביל אמא או אבא". קל ליפול לשאיפה שלילית לחשוב על כך שהילד שלכם המבוגר צריך להיות זמין עבורכם, במיוחד אם פעם הייתם במרכז היקום שלהם. אבל כשהם נכנסים לקריירות, מערכות יחסים ולעיתים לעצמאות ההורית שלהם, יהיו להם חובות, אחריות ודרכי חיים חדשות. אם אתם insist על להיות זמין 24/7 לאירועים משפחתיים, משימות יומיומיות ואפילו שיחות טלפון יומיות, אתם עלולים לדחוף אותם רחוק. אף אחד לא רוצה להרגיש אשם על כך שיש לו חיים שאינם סביב ההורים שלהם.

תכננו את המפגשים

גישה בריאה יותר היא לתכנן מפגשים מראש, לכבד את לוח הזמנים שלהם ולחגוג את העובדה שיש להם חיים משלהם. אולי תבנו ישיבת ארוחת ערב חודשית או שיחת וידאו שבועית – משהו עקבי אך גמיש. העלו עניין אמיתי בתחביבים, בעבודות או בפרויקטים שלהם, ואל תקחו את זה אישית אם לא יוכלו ליפול על הכול בדיוק ברגע.

איתור דרך חדשה

כהורים, אנחנו לעיתים קרובות עושים דברים עם כוונות טובות, רק כדי לגלות שהם דוחפים את הילדים המבוגרים שלנו רחוק יותר. אני עשיתי לא מעט מהטעויות הללו בעצמי. החדשות הטובות הן שתמיד אפשר לפנות לימין. הכרה במקום שבו אנחנו טועים היא חצי מהקרב. מזה מגיעה זו חשיבות הקשבה נכונה, שיפוט פחות ושיתוף אמפתיה מרבית. השאלה היא: האם אתם מוכנים להעניק לילדים המבוגרים שלכם את המרחב והתמיכה שהם צריכים כדי לשמור על מערכת יחסים חזקה? זה עשוי להרגיש לא נוח בתחילה, אבל הפרס – קשר אמיתי המבוסס על כבוד הדדי – שווה את כל המאמץ. בסופו של דבר, ילדים אלה עשויים לעזוב את הקן, אבל הקשרים המשפחתיים יכולים להיות עוד יותר עשירים ועמוקים בשלב זה של החיים.