שאלות נפוצות

למרבה השמחה, גוברת ההבנה בקרב הציבור הרחב כי על מנת לחיות חיים מספקים ובעלי משמעות, אין זה מספיק להתייחס רק לבריאות הגוף, וכי חשוב לדאוג גם לשלומה של הנפש. כיום, קיים מגוון רחב של שירותים ואנשי מקצוע. מגוון זה הוא מבורך, שכן אין טיפול אחד שמתאים לכולם. עם זאת, בישראל עדיין לא קיים חוק המגדיר מי רשאי לבצע טיפול רגשי, או במילים אחרות: פסיכותרפיסט מהו. משמעות הדבר היא שאין מגבלה אמתית על העוסקים בבריאות הנפש. כלומר, מבחינה חוקית, אדם אשר ביצע קורס אינטרנטי של 4 שעות, ואדם אשר עבר הכשרה במסלול של פסיכולוגיה קלינית, שניהם יכולים להתהדר בשם: פסיכותרפיסט. לא כך הדבר בנוגע למקצוע הפסיכולוגיה הקלינית, היות וזהו תחום המוסדר, מוכר ומורשה על-ידי משרד הבריאות.
אז מהו פסיכולוג קליני?
הוא איש מקצוע אשר סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, התמחות קלינית במשך 4 שנים במסגרות טיפוליות, עבר את בחינת המומחיות וקיבל את אישור משרד הבריאות. אם תרצו: “כל פסיכולוג הוא פסיכותרפיסט, אבל לא כל פסיכותרפיסט הוא פסיכולוג”. זה נכון שהתואר לכשעצמו איננו ערובה להצלחה בכל טיפול, ואף איננו ערובה ליצירת כימיה טובה בין מטפל ומטופל. ובכל זאת, תואר זה מעיד על ההכשרה המקיפה, הידע המחקרי והבקרה אשר ליוותה את איש המקצוע לכל אורך שנות הכשרתו הרבות.

בעיני, לבחירה במטפל שני עקרונות בסיסיים:
הראשון קשור לעובדה שממש כמו שבתחום הרפואה לרופאים יש תחומי התמחות ממוקדים, כך גם בעולם הפסיכולוגיה. לכן, מומלץ לברר במידת האפשר עד כמה הידע המקצועי בו מחזיק המטפל רלוונטי לבעיה של הפונה. בעיני מטפל טוב הוא כזה שגם מכיר במגבלותיו ובמידת הצורך יודע להפנות לגורמים הרלוונטיים.
העיקרון השני חשוב לא פחות, ונוגע למידת הכימיה בין המטפל והמטופל. לתפיסתי, בבסיס כל טיפול טוב נוצר קשר טוב בין המטפל והמטופל. מחקרים תומכים בכך ומראים שלברית הטיפולית יכולה להיות השפעה משמעותית על טיב הטיפול, מעבר לשיטת הטיפול הנבחרת. כשם שלא כל המכסים מתאימים לכל הסירים, כך הדבר גם באינטראקציה בין המטפל והמטופל.
בדיקת שני עקרונות אלו מתחילה כבר בשיחת טלפון, אך ממשיכה במפגשים הראשונים. זמן זה מוקדש להיכרות משותפת, הכרת הבעיה לעומקה ובנייה משותפת של תוכנית עבודה המוסכמת על שני הצדדים.

החיים מזמנים לנו אתגרים רבים. ברוב במקרים אנו מצליחים לשנס מותניים, לגייס את המשאבים והכוחות הטמונים בנו, ולעבור את המשוכה שלפנינו. אולם לא תמיד כך הדבר. בבסיס הפנייה לטיפול קיימת חוויה לא נעימה, הנמצאת שם עמוק בתוכנו. לעיתים הסיבות לכך ברורות ומוגדרות: משברים בתחומי העבודה, הזוגיות, המשפחה, מוות של קרוב משפחה או אירוע טראומטי שהתרחש במפתיע. בחלק מהפעמים הבעיה קיימת מזה זמן רב, אך תמיד הייתה ברמת שליטה מסוימת, ובעקבות שינויים במהלך החיים עולה הצורך להתייחס אליה בצורה משמעותית יותר. ישנם גם מצבים בהם קשה לתת מילים ולהגדיר בצורה מדויקת את סיבת הפנייה, ונותרים בתחושה שמשהו ‘תקוע’, ‘לא מסתדר’, ‘יכול להיות טוב יותר’. ההחלטה לפנות לטיפול יכולה להגיע מיוזמה אישית, ולעיתים הסביבה היא זו שמעוררת צורך זה, כי אנחנו, בלית ברירה, השלמנו עם נוכחות ה- ‘לא נעים’ בחיינו, או העדפנו להימנע מהתמודדות עמו. כך או כך, ההחלטה לפנות לטיפול היא אמיצה, וטומנת בחובה צעד שמשמעותו העזה לצאת מאזור הנוחות ולהתחיל לבחון את רגשותינו, מחשבותינו, דפוסי הפעולה הקבועים שלנו, מתוך נכונות להכיר בהם ולשפר את איכות חיינו. ישנם מקרים בהם גם לאחר ההחלטה לפנות לטיפול, עדיין שיחת הטלפון הראשונה מאיימת ומרתיעה. בעיני חשוב להכיר בכך, ולהוסיף שמהעבר השני של הקו אני נמצא עם הערכתי הרבה להחלטה לבצע את השיחה, מצויד בכוונות טובות ורצון לסייע.

האמת שזו שאלה שהתשובה עליה מורכבת. הטיפול הסטנדרטי מתאפיין במפגש אחד בשבוע, שמשכו 50 דקות. אבל כבר אמרנו- אנשים שונים עם צרכים שונים. במקרים בהם ההתרשמות היא כי יש צורך בהחזקה וסיוע אינטנסיבי יותר, ניתן לקיים גם 2 מפגשים בשבוע. ישנם מקרים הדורשים אף יותר, ואז צריך להפעיל שיקול דעת האם מסגרת טיפול פרטית היא המתאימה, או שאולי כדאי להיעזר במסגרות רב מערכתיות, בהן עובד צוות רב מקצועי, אשר ביכולתו לספק מענה תומך ומתאים יותר.
לעיתים עולה בקשה לטיפול המתקיים בתדירות של פעם בשבועיים. באופן עקרוני אני משתדל להיות גמיש ולנסות להתאים את עצמי לצורכי המטופל, ולעיתים ניתן להיענות לכך באופן זמני. אך לתפיסתי, המעבר לפעם בשבועיים דומה לשלב ‘הסרת הקביים’, וככזה נכון שיתקיים לקראת, וכחלק, מסופו של התהליך הטיפולי.
נהוג להתבדח על פסיכולוגים כי הם ‘מאריכים את משך הטיפול’ כדי להרוויח יותר כסף. גם אני, לאורך השנים, כנראה תרמתי ממיטב כספי לשיפוץ אגף או שניים בטירתו של הפסיכולוג. אך אם להיות רציני לרגע, תפיסה זו לא יכולה להיות רחוקה יותר מהאמת. כמו כל בעל מקצוע, גם אנו, הפסיכולוגים, רוצים להרגיש שביכולתנו לעזור, בצורה הכי יעילה, מקצועית ואנושית שיש. הכרת התודה ותחושת הסיפוק המגיעה בעקבות טיפול מוצלח, קצר או ארוך כאחד, הם השכר האמתי, שממשיך ללוות אותנו גם לאחר הפרידה מהמטופל. 
אורך הטיפול הוא נגזרת של מספר משתנים, ביניהם: משך ועוצמת הקשיים, מידת הפגיעה בתפקוד, מידת הכוחות המצויים באדם ועוד. ישנם מקרים בהם ניתן לסייע במספר מועט מאד של מפגשים, אך גם ההיפך הוא הנכון. הערכה זו מבוססת על שיקול הדעת המקצועי של המטפל, אך אני מאמין בשקיפות וביידוע המטופל באשר לאופי התהליך הצפוי. בסופו של דבר, הבחירה בידו.

התשובה היא כן (וכאן אתם מוזמנים לקרוא יותר על שיטות הטיפול עמן אני עובד). אבל זו לא השאלה הנכונה! הדבר דומה למצב בו תיכנסו לרופא ותבקשו ממנו אקמול לכאב הראש. רופא מקצועי יבחן את הסיבות לכאב הראש ורק לאחר מכן יתאים את הטיפול. שהרי ברור שכאב ראש הנובע מגידול סרטני, צינון קשה או דאגה כלכלית מוביל להתערבות טיפולית שונה. כך גם לגבי מצבים רגשיים ונפשיים.
חרדה למשל (למאמר על חרדה ומשמעותה בחיינו לחצו כאן), יכולה לנבוע ממגוון רחב של מצבים, והטיפול נקבע בהתאם להבנה אודות הגורמים להופעתה. חרדה שהופיעה רק לאחרונה, ובעקבות אירוע ספציפי, עשויה להיות שונה מאד מחרדה המלווה את האדם כל ימי חייו. חרדה יכולה לנבוע מקושי לימודי (ואז הטיפול ישלב גם הסתכלות מערכתית והתערבות בית ספרית), או מקושי אישיותי משמעותי יותר ( למשל: חרדת נטישה על רקע סיפור חיים מורכב), דבר אשר ידרוש חשיבה והתערבות טיפולית אחרת. האמת היא שזוהי מהות עבודתו של הפסיכולוג, ולכן מוטב יהיה לדון עמו על שיטות הטיפול המתאימות לאחר בירור והערכה מעמיקים יותר. יחד עם זאת, אינני שולל את האפשרות לבדוק מבעוד מועד אם הפסיכולוג מכיר ועובד בשיטה כזו או אחרת, במידה ואכן תהיה מתאימה.

נתחיל מהמובן מאילו- המחיר 😊. טיפול במסגרת פרטית הוא יקר יותר. מנגד, יתרונותיו הן סודיות ודיסקרטיות, גמישות בשעות, משך המתנה קצר יותר ויכולת לבחור את איש המקצוע שמתאים לך.
בשנת 2015 נכנסה לפועל הרפורמה בבריאות בנפש, במסגרתה הופרטו והועברו שירותי בריאות הנפש לאחריות קופות החולים. כיום כל אדם רשאי לפנות לקופת החולים בה הוא חבר ולבקש טיפול נפשי. ישנם מספר מסלולים, ביניהם: א. פנייה למרפאה ציבורית ב. בחירת מטפל עצמאי העובד בשת”פ עם הקופה.
א. מרפאה ציבורית– יתרונה המשמעותי הוא העלות- הטיפול ניתן בחינם. חסרונה הוא זמן המתנה ארוך (לרוב מדובר בחודשים), חוסר יכולת לבחור את המטפל, ולעיתים גם הגבלת אורך הטיפול.
ב. מטפלים עצמאיים– מדובר באנשי מקצוע שעברו רף מחמיר למדי של הכשרה מקצועית (למשל, פסיכולוגים שסיימו 4 שנות התמחות אך עדיין לא עברו את בחינת ההתמחות לא רשאים לעבוד עם הקופה) ועובדים בשת”פ עם הקופה. לכל קופת חולים רשימת מטפלים, לפי חלוקת אזורים בארץ, וכל אדם רשאי לפנות באופן עצמאי ישירות למטפל לקביעת תור. היתרון המשמעותי במסלול זה הוא העלות המסובסדת: עלות מפגש טיפולי נעה סביב 130-140 ₪. החסרונות הם, כאמור, זמינות נמוכה יותר וגמישות נמוכה יותר בשעות העבודה של המטפל.
חשוב לדעת: שני המסלולים הנ”ל מחייבים פתיחת תיק רפואי בבריאות הנפש של הקופה בה הוא חבר, שם נשמר תיעוד עיקרי התכנים בפגישות והאבחנה שניתנה. עבור אלו שנושא הסודיות חשוב להם- זהו שיקול שיש לקחת בחשבון. בנוסף- אישור לקבלת טיפול ניתן רק במידה והפונה עומד בקריטריונים הדרושים למתן אבחנה פסיכיאטרית. ישנם אנשים רבים שיכולים להסתייע בטיפול, אך אינם עומדים בדרישות אלו, ולכן לא יקבלו אישור להשתמש במסלולים אלו.

יש לכם שאלות נוספות? אל תהססו ליצור קשר!

השאירו פרטים ואחזור אליכם.